לירגלוטיד כטיפול לסוכרת במושתלי כלייה - מחקר רטרוספקטיבי

סוכרת היא סיבה מובילה (43%) למחלת כליות סופנית בטיוואן ומהווה אתגר טיפולי אף גדול יותר במושתלי כליה אשר משתמשים בסטרואידים או מעכבי קלציניורין.

קשיים נוספים מתווספים כאשר מטופל מתייצג עם מחלה מטבולית, מנהל אורח חיים לא בריא או סובל מגנטיקה שאינה תומכת. למרות שישנן מספר תרופות מסוג אינסולין ושאינן אינסולין אשר מובילות לשליטה גליקמית טובה, ישנם עדיין חולי סוכרת אשר מקבלים יותר משני סוגים של תרופות.

לירגלוטיד, תרופה אגוניסטית ל-GLP-1, מעודדת הפרשת אינסולין ומעכבת הפרשת גלוקגון וייצור גלוקוז כבדי באופן תלוי גלוקוז. בנוסף, היא מעכבת ריקון קיבה ומדכאת תאבון דרך מנגנונים מרכזיים. החוקרים מדווחים על היתרונות ארוכי הטווח של לירגלוטיד בניהול סוכרת במושתלי כליה.

החוקרים איתרו באופן רטרוספקטיבי שבעה מושתלי כליה באוגוסט 2015 אשר קיבלו לירגלוטיד לאור שליטה גליקמית לקויה. עם זאת, שניים מהמשתתפים הפסיקו טיפול תוך חודש. זמן המעקב הממוצע היה 19.4±7.6 חודשים (טווח, 10.5-27.6 חודשים).

החוקרים מצאו כי שליטה גליקמית באמצעות לירגלוטיד שיפרה רמות גלוקוז בצום (fasting blood sugar-FBS) מערך התחלתי של 228.6±39.1 ל-FBS של 166.0±26.6 מיליגרם/דציליטר (p=0.103), בעוד שרמות גלוקוז בנדיר השתפרו באופן מובהק סטטיסטית (136.4±5.8, p=0.017) יחד עם המוגלובין מסוכרר מערך התחלתי של 10.0±1.6% לערך של 8.1±0.8% (p=0.043). משקל הגוף הממוצע ירד מערך ממוצע של 78.0±7.8 קילוגרם לנדיר של 7.5±9.1 קילוגרם (p=0.032). התפקוד הכלייתי של השתל (eGFR) השתפר באופן מובהק סטטיסטית מערך של 67.7±18.7 ל-eGFR של 76.5±18.7 מיליליטר/דקה/1.73Xמטר^2 (p=0.024). לא נצפה שינוי מובהק סטטיסטית ביחס חלבון לקראטינין בשתן.

מסקנת החוקרים היא כי לירגלוטיד הינה בטוחה ויעילה במושתלי כליה אשר חווים שליטה גליקמית לקויה. עם זאת, יש לציין כי נצפו אירועי אי-סבילות בקרב חלק מהמטופלים וכי יש לתת את הדעת לספיגת תרופות פומיות לאור העיכוב בריקון הקיבה הנגרם על ידי לירגלוטיד. יש צורך במחקר פרוספקטיביים על מנת להעריך את היעילות והבטיחות של לירגלוטיד במושתלי כליה.

מקור: 

Liou, J. et al. (2018) Transplantation Proceedings. In Press