ישנו חוסר ודאות לגבי החשיבות של שונות גליקמית בהקשר של סיבוכים קרדיווסקולריים באנשים עם סוכרת סוג 2. באמצעות נתונים ממחקר ה-VADTי(Veterans Affairs Diabetes Trial) החוקרים בחנו את הקשר בין שונות בערכי גלוקוז בצום והמוגלובין מסוכרר לבין היארעות של מחלה קרדיווסקולרית והעריכו האם קשר זה מושפע משליטה הדוקה או רגילה בגלוקוז.

במהלך מחקר ה-VADT, רמות גלוקוז בצום והמוגלובין מסוכרר נמדדו כל שלושה חודשים עד לזמן מעקב של 84 חודשים ב-1,791 משתתפים. מדידות שונות כללו coefficient of variation ו-average real variability עבור גלוקוז בצום והמוגלובין מסוכרר. מדידות גלוקוז בצום והמוגלובין מסוכרר ממוצעות והערכים המירביים של מדדים אלו נבחנו גם כן.

מדדי השונות עבור ערכי גלוקוז בצום נמצאו קשורים באופן מובהק עם מחלה קרדיווסקולרית גם לאחר תקנון לגורמי סיכון אחרים ובכלל זה גלוקוז ממוצע בצום. כאשר נבדקו בנפרד קבוצות אשר קיבלו טיפול לצורך איזון הדוק ואיזון רגיל קשר זה נשמר בקבוצת הטיפול ההדוק אך לא בקבוצת הטיפול הרגיל. תקנון נוסף לאירועי היפוגליקמיה קשה לא שינה את הקשר בין שונות בערכי גלוקוז בצום ומחלה קרדיווסקולרית. באופן מעניין, לא נמצא כי מדידות המוגלובין מסוכרר קשורות במחלה קרדיווסקולרית לאחר תקנון לגורמי סיכון מרובים.

החוקרים מסכמים כי במסגרת מחקר ה-VADT, שונות בערכי גלוקוז בצום הינה בעלת תפקיד חשוב בהתפתחות של סיבוכי מחלה קרדיווסקולרית מעבר להשפעה של מדידות גלוקוז בצום רגילות. ההשפעות השליליות של שונות בערכי גלוקוז על מחלה קרדיווסקולרית גדולה ביותר בקרב אנשים שמקבלים טיפול לאיזון הדוק של גלוקוז.

מקור: 

Zhou, J.J. et al (2018). Diabetes Care. 41(10), 2187