מטרת המחקר הייתה לבחון את המהלך של נוירופתיה אוטונומית קרדיווסקולרית (cardiovascular autonomic neuropathy-CAN) וגורמי סיכון קרדיומטאבוליים נלווים במטופלים עם סוכרת סוג 2.

CAN וסיכון קרדיומטאבולי הוערכו במסגרת הזרוע הדנית של מחקר ה-ADDITION-DENMARK (Anglo-Danish-Dutch Study of Intensive Treatment in People With Screen-Detected Diabetes in Primary Care) לאחר שש שנים (777 משתתפים) ו-13 שנים (443 משתתפים). בדיקות רפלקסים אוטונומים קרדיווסקולריים ובכלל זה מעבר משכיבה לעמידה, נשימה עמוקה ותמרון וולסלווה ושונות בקצב לב על פני שתי דקות נחשבו למדדים של CAN. גורמי סיכון הקשורים לסטטוס CAN שנקבעו על ידי הרפלקסים אוטונומים קרדיווסקולריים נבדקו באמצעות רגרסיות לוגיסטיות רבות משתנים. ההשפעה של גורמי סיכון על מדדי רפלקסים אוטונומים קרדיווסקולריים ומדדי שונות בקצב לב והשינוי בהם לאורך הזמן הוערך באמצעות מודלים מעורבים ליניאריים.

החוקרים מצאו מהלך פרוגרסיבי והטרוגני ב-CAN בין השנים 6 ל-13. המוגלובין מסוכרר, משקל, BMI וטריגליצרידים מוגברים היו קשורים עם הימצאות CAN. לא נמצאה השפעה מובהקת של גורמי סיכון על רפלקסים אוטונומים קרדיווסקולריים כאשר הם נותחו כמשתנים מתמשכים. מדדי רפלקסים אוטונומים קרדיווסקולריים פחתו עם הזמן ונצפתה מגמה לכיוון מדדי שונות בקצב לב מופחתת. המוגלובין מסוכרר ה-BMI גבוהים נמצאו קשורים עם שונות בקצב לב פחותה אך הבדלים אלו פחתו עם הזמן.

ממצאי המחקר מאשרים כי היפרגליקמיה, השמנת יתר והיפרטריגליצרידמיה קשורים באופן שלילי עם מדדי CAN למרות שהשפעות אלו פוחתות עם הזמן. ההטרוגניות הנצפית במהלך של CAN יכולה לאתגר הן את התפיסה הקלינית של הגדרות קטגוריות של רפלקסים אוטונומים קרדיווסקולריים לצורך אבחון CAN ואת התפיסה ש-CAN אינה הפיכה.

מקור: 

Andersen, S.T. et al (2018). Diabetes Care. 41(12), 2586