מידע קודם הראה כי תרופות המפעילות את הקולטן GLP1 מורידות באופן משמעותי את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים רציניים בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 שיש להם מחלה קרדיווסקולרית או שנמצאים בסיכון קרדיווסקולרי גבוהה. החוקרים שאפו להעריך את היעילות של לירגלוטיד על אירועים קרדיווסקולריים בקרב מדגם מהקהילה.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בנתונים ממאגרי מידע ארציים מדנמרק ושוודיה בין ה-1 בינואר 2010 לבין ה-31 בדצמבר 2016 על מנת לבדוק את הסיכון לאירועים קרדיווסוקלריים הקשורים לשימוש בלירגלוטיד, בהשוואה לתרופות ממשפחה בת השוואה, מעכבי DPP-4, במטופלים עם סוכרת מסוג 2. העוקבה כללה מטופלים שהשתמשו בלירגלוטיד או מעכבי DPP-4 שהשתמשו גם במטפורמין, ביחס של 1:1 ובהתאמת ציון זיקה, גיל ומין.
התוצא העיקרי היה אירועים קרדיווסקולריים רציניים, תוצא שהורכב מאירוע של התקף לב, שבץ ותמותה מאירוע קרדיווסוקלרי. תוצאים משניים כללו את הרכיבים של התוצא העיקרי, אי ספיקת לב, תמותה מכל סיבה ומשלב מורחב של מחלות שכלל גם מחלת לב איסכמית, צנתור לבבי ומחלת כלי דם פריפרית.
אוכלוסיית המחקר כללה 23,402 מטופלים שהשתמשו בלירגלוטיד ו-23,402 מטופלי ביקורת שהשתמשו במעכבי DPP-4. המטופלים היו במעקב לתקופה ממוצעת של 3.3 שנים (סטיית תקן של שנתיים). אירוע קרדיווסקולרי רציני התרחש ב-1,132 משתמשי לירגלוטיד (14.0 אירועים ל-1,000 שנות אדם) וב-1,141 משתמשי מעכבי DPP-4י(15.4 אירועים ל-1,000 שנות אדם) (יחס סיכונים 0.90, רווח בר-סמך 95%: 0.83-0.98). יחס הסיכונים עמד על 0.81 (רווח בר-סמך 95%: 0.71-0.92) למטופלים עם רקע של מחלה קרדיווסקולרית משמעותית ו-0.96 (0.86-1.06) למטופלים ללא רקע שכזה (p=0.057 במבדק להומוגניות, דבר שמרמז לכך שאין עדות סטטיסטית לשונות).
בהשוואה לשימוש במעכבי DPP-4, השימוש בלירגלוטיד היה קשור בסיכון נמוך משמעותית לתמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכונים 0.78, רווח בר-סמך 95%: 0.68-0.91), אבל ללא הבדל בסיכון להתקף לב (0.94, 0.84-1.06) או שבץ (0.88, 0.77-1.01). יתר על כן, השימוש בלירגלוטיד היה קשור בסיכון נמוך באופן משמעותי לתמותה מכל סיבה שהיא (יחס סיכונים 0.83, רווח בר-סמך 95%: 0.77-0.90) אבל ללא הבדל משמעותי בסיכון לאי ספיקת לב (0.9, 0.80-1.03) או למשלב המחלות המשני (0.95, 0.89-1.01).
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
