במחקר עוקבה פרוספקטיבי, לאחר התערבות אקראית ראשונית של 6 שנים, החוקרים בחנו את ההשפעה ארוכת הטווח של התערבויות תזונתיות ופעילות גופנית על אירועי תמותה ומחלות לב וכלי דם (CVD) בקרב אנשים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז (IGT).
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בתחילה כמחקר למניעת סוכרת של Da Qing עם 576 משתתפים שחולקו אקראית לקבוצות התערבות שונות. לאחר שלב ההתערבות בן 6 השנים, המחקר המשיך כמחקר עוקבה פרוספקטיבי למשך עד 24 שנים, תוך מעקב מוצלח עם 540 מהמשתתפים המקוריים, בעוד ש-36 אבדו למעקב. החוקרים השתמשו בניתוח סיכונים פרופורציונליים של קוקס בכדי להעריך את ההשפעה של התערבויות באורח החיים על תוצאות ממוקדות.
מתוצאות המחקר עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת התזונה בלבד הראתה ירידה מובהקת במוות מכל הסיבות (יחס סיכון 0.77, רווח בר סמך 95%, 0.61-0.97), תמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכון 0.67, רווח בר סמך 95%, 0.46- 0.97) ואירועים קרדיווסקולריים (יחס סיכון 0.72, רווח בר סמך 95%, 0.54-0.96). קבוצת התזונה בשילוב פעילות גופנית הראתה גם ירידה משמעותית במוות מכל הסיבות (יחס סיכון 0.64, רווח בר סמך 95%, 0.48-0.84), תמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכון 0.54, רווח בר סמך 95%, 0.30-0.97) ואירועים קרדיווסקולריים (יחס סיכון 0.68, רווח בר סמך 95%, 0.52-0.90). עם זאת, ההתערבות לפעילות גופנית בלבד לא השפיעה באופן מובהק על תוצאות אלו, אם כי נצפתה מגמת ירידה מסוימת.
החוקרים סיכמו כי התערבויות המתמקדות בתזונה, לבד או בשילוב עם פעילות גופנית, הפחיתו באופן משמעותי את הסיכון למוות מכל הסיבות, מוות קרדיווסקולרי ואירועים קרדיווסקולריים אצל אנשים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז, והדגישו את ההשפעה האמינה יותר של התערבויות תזונתיות על סיבוכים ותמותה וסקולרית בטווח הארוך.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
