במחקר פרוספקטיבי, החוקרים בחנו את ההשפעה של סוכרת ומחלת כליות כרונית (CKD) על היעילות והבטיחות של אפלרנון (Eplerenone) בקרב מטופלים עם אי ספיקת לב אקוטית. אנטגוניסטים לרצפטור למינרלוקורטיקואידים (MRAs) נמצאו יעילים בטיפול באי ספיקת לב, אך לעיתים קרובות אינם ניתנים למטופלים הסובלים גם מסוכרת ו/או מחלת כליות כרונית, וקיים חוסר ודאות בנוגע להשפעתן של מחלות אלה על תוצאי הטיפול.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 300 חולים עם אי ספיקת לב חדה (גיל ממוצע 13 ± 67 שנים, 73% גברים). מבין כלל המשתתפים, ל-39% הייתה סוכרת, ל-58% הייתה מחלת כליות כרונית (שהוגדרה לפי קצב סינון גלומרולרי מוערך [eGFR] נמוך מ-45 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר או יחס אלבומין-לקראטינין בשתן [UACR] של 30 מ"ג/גרם ומעלה), ו-26% סבלו משתי המחלות יחד. קצב הסינון הגלומרולרי הממוצע עמד על 18 ± 63 מ״ל/דקה/1.73 מ"ר, והיחס החציוני בין אלבומין לקריאטינין בשתן היה 34 מ"ג/גרם (13–84). החוקרים העריכו את הקשר בין סוכרת/מחלת כליות כרונית לבין תוצאים קרדיווסקולריים, וכן את השפעת אפלרנון על תוצאים הקשורים לאי ספיקת לב (כגון תמותה קרדיווסקולרית, אשפוז עקב אי ספיקת לב, החמרת אי ספיקת לב או הגברת טיפול במשתן בקהילה), ואירועים חריגים לפי מצב הסוכרת ומחלת הכליות.
מתוצאות המחקר עולה כי מטופלים עם סוכרת וגם מחלת כליות כרונית היו בסיכון גבוה פי 2.57 לתמותה קרדיווסקולרית ו/או אשפוז לעומת אלו ללא שתי המחלות (רווח בר סמך 95%, 1.29–5.12, p=0.007), והסיכון נשאר גבוה גם לאחר התאמה למשתנים מתערבים כמו BNP (יחס סיכון מתוקן 2.33, רווח בר סמך 95%, 1.12–4.84, p=0.02). עם זאת, ההשפעה של אפלרנון על תוצאים הקשורים לאי ספיקת לב ועל תופעות לוואי הייתה דומה בכל תת-קבוצות החולים, ללא קשר לנוכחות סוכרת ו/או מחלת כליות כרונית (כל ערכי p לאינטראקציה היו גבוהים מ־0.05).
החוקרים סיכמו כי בקרב מטופלים עם אי ספיקת לב אקוטית, השילוב של סוכרת ומחלת כליות כרונית מעלה את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים. עם זאת, היעילות והבטיחות של אפלרנון נשמרות גם בקרב מטופלים עם מחלות אלו, דבר התומך בהמשך השימוש בתרופה בקבוצות אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
