במחקר עוקבה רטרוספקטיבי החוקרים בחנו את ההשפעה של טיפול במעכבי SGLT2 על רמות חומצה אורית, שכיחות גאוט, תוצאים קרדיווסקולריים ותפקוד כלייתי בקרב מטופלים עם סוכרת ואי ספיקת לב. היפראוריצמיה וגאוט שכיחים באוכלוסייה זו, ולעיתים מחמירים את מהלך המחלה.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 4,622 חולים ממאגר אמריקאי, ולאחר התאמת ציון נטייה חולקו לשתי קבוצות שוות של 2,311 מטופלים בכל קבוצה - אחת טופלה במעכבי SGLT2 והשנייה שימשה להשוואה.
מתוצאות המחקר עולה כי טיפול במעכבי SGLT2 הפחית באופן מובהק את רמות החומצה האורית בדם (יחס סיכון יחסי 0.824, רווח בר סמך 95%, 0.722–0.939, p=0.004) ואת שכיחות הגאוט (יחס סיכויים 0.794, רווח בר סמך 95%, 0.679–0.928, p=0.004). בנוסף, השימוש בתרופות אלו הוביל להפחתה של 29.3% באשפוזים עקב אי ספיקת לב (יחס סיכון 0.707, רווח בר סמך 95%, 0.669–0.748, p<0.0001), ולירידה של 30.5% בתמותה כללית (יחס סיכון 0.695, רווח בר סמך 95%, 0.571–0.846, p=0.001). נצפתה גם ירידה של 41% בסיכון להידרדרות למחלת כליה סופנית או צורך בדיאליזה (יחס סיכון 0.590, רווח בר סמך 95%, 0.455–0.766, p<0.0001).
החוקרים סיכמו כי מעכבי SGLT2 עשויים לתרום לא רק לשליטה מטבולית, אלא גם להפחתת תחלואה קרדיווסקולרית וכלייתית, תוך הפחתת רמות של חומצה אורית ושכיחות גאוט, בקרב חולים עם סוכרת ואי ספיקת לב.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
