לאחרונה, פורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity And Metabolism, ממצאיו של מחקר שעסק בשימוש הגובר בטיפול משולב עם מעכבי סודיום-גלוקוז ואגוניסטים לקולטן פפטיד-1 דמוי גלוקגון. למרות השימוש הגובר, הנתונים מוגבלים לגבי השפעות הטיפול המשולב על סמנים של מחלות לב וכלי דם. החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של empagliflozin, semaglutide ושילובם על תפקוד כלי הדם.
עוד בעניין דומה
במחקר הוכללו 120 חולים עם סוכרת מסוג 2. החולים חולקו באקראי לארבע קבוצות (30 חולים בכל קבוצה) במשך 32 שבועות: אינבו, semaglutide, empagliflozin והשילוב שלהם. למחקר היו שתי תוצאות משולבות: שינוי בנוקשות העורקים וחמצון הכליות. תוצאות המחקר מדווחות על קשיחות עורקים המוערכת כמהירות גל דופק של קרוטיד-פמורלי. תוצאות משניות כללו לחץ דם של 24 שעות (BP), לחץ דם מרכזי במשך 24 שעות, יחס אלבומין לקריאטינין בשתן ושליטה גליקמית שהוערכה הן על ידי ניטור רציף של גלוקוז והן על ידי המוגלובין מסוכרר. מהירות גלי הדופק של קרוטיד-פמורלי לא השתנתה באופן משמעותי באף אחת מהקבוצות בהשוואה לאינבו. לחץ דם סיסטולי של 24 שעות הופחת ב-mmHg10 (רווח בר סמך 95% 6-14), p< .001 בקבוצת השילוב, עדיף באופן מובהק על פני אינבו ומונותרפיה (p < .05). טיפול משולב הגדיל את הזמן הגליקמי בטווח שבין 72% בהתחלה ל-91% בשבוע 32, p < .001, ללא הגדלת זמן מתחת לטווח. היחס בין אלבומין לקריאטינין בשתן ירד ב-36% (רווח בר סמך 95% 4-57), p=0.03 בקבוצת השילוב בהשוואה לאינבו.
החוקרים הסיקו כי טיפול משולב הראה ירידה משמעותית וחשובה מבחינה קלינית בלחץ הדם הסיסטולי של 24 שעות בהשוואה לכל אחד מהטיפולים לבד. טיפול משולב הגדיל את זמן הגליקמיה בטווח מבלי להגביר את הסיכון להיפוגליקמיה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
